מתוך יומנה של אמא מחורבנת
אתמול נשברתי ובכיתי. "אני אמא מחורבנת! למה עשיתי כל הילדים האלה ?! אני לא טובה בזה! ". הרבה פעמים אני מרגישה כך. אני מרגישה שההורות לא בשבילי. כל כך הרבה אחריות, בעוד שאני אדם ילדותי כל כך. כל כך מעט חופש וזמן לעצמי. אני צריכה להשקיע זמן ומאמץ על דברים שלא ממש בא לי לעשות, בזמן שאין לי זמן לעשות את הדברים שאני כן רוצה (כמו לשבת בשקט בשירותים …). זה מתיש.
מה אני עושה כשהילדים שלי מרגיזים אותי
ילדים מרגיזים אותנו. הרבה פעמים. כל יום. לפעמים זה משהו שהם עושים, לפעמים זה משהו שהם לא עושים. יש מצבים בהם הם לא רוצים להקשיב לנו. או לפעמים אפילו יותר גרוע – הם עושים דווקא. הם בודקים כל הזמן את הגבולות שלנו.
עזבתי את הארץ בלי הבן שלי ונשארתי אמא טובה
בעלי ואני החלטנו לעזוב את הארץ, ולעבור לארצו – ספרד. מסיבות רבות זה היה קשה מדי עבורי והגדולה מביניהם היא להשאיר את בני בארץ.