כמה זה מחמם את הלב לראות שני אחים או יותר מבלים יחד, קרובים ואוהבים. להגיע למצב הזה, שבו יש הרמוניה בין האחים הוא כנראה החלום הרטוב של כל זוג הורים שחושבים על ילד נוסף, וגם אצל כאלו שכבר יש להם שני ילדים או יותר. הבעיה היא שלא תמיד פשוט להגיע למצב הזה.

משפטים כאלו תופסים את תשומת הלב שלנו ומפעילים אותנו באופן מידי. לא משנה במה אנו עסוקים - נעזוב הכל ונתפנה לדבר עם הילד על תחושת הקיפוח שהוא מתאר.

אלא שפחדים רבים אין להם סיבה הגיונית - הפחדים הלא רציונליים. בגיל הילדות הפחדים האלה שכיחים יותר בגלל הדמיון המפותח. ועם זאת, עם יד על הלב, גם לנו המבוגרים יש פחדים כאלה לא רציונליים, כמו פחד מג'וקים ועוד בעלי חיים חפים מפשע.

משפטים כאלו תופסים את תשומת הלב שלנו ומפעילים אותנו באופן מידי. לא משנה במה אנו עסוקים - נעזוב הכל ונתפנה לדבר עם הילד על תחושת הקיפוח שהוא מתאר.

אתמול נשברתי ובכיתי. "אני אמא מחורבנת! למה עשיתי כל הילדים האלה ?! אני לא טובה בזה! ". הרבה פעמים אני מרגישה כך. אני מרגישה שההורות לא בשבילי. כל כך הרבה אחריות, בעוד שאני אדם ילדותי כל כך. כל כך מעט חופש וזמן לעצמי. אני צריכה להשקיע זמן ומאמץ על דברים שלא ממש בא לי לעשות, בזמן שאין לי זמן לעשות את הדברים שאני כן רוצה (כמו לשבת בשקט בשירותים ...). זה מתיש.

יחסי אמון הם דבר יקר ערך. כולנו רוצים שהילדים שלנו ירגישו בנוח לפנות אלינו כשקשה להם, לשתף אותנו במה שעובר עליהם. שירגישו בטוחים ושלא יצטרכו להסתיר אף חלק.

אנחנו מנסים לגדל דור שהכל ילך לו "חלק" יותר. לפני לידה של אח או אחות אנחנו קוראים איך להכין את הילד ללידה, קונים ספרים, שרים שירים, נותנים מתנות ועושים הכל כדי להבטיח שהשינוי יהיה קל. כך גם לפני מעבר דירה, וכמובן לפני עליה לכיתה א'- לוקחים אותם למומחים, לקורסים של מוכנות, הולכים לקבל הדרכה איך להכין אותם, הכל במטרה להבטיח שהחוויה תהיה נעימה וקלה.