כמעט כל הילדים ובני הנוער מגלים קושי בימינו לשבת לפעמים בשלווה, לשים לב ולשלוט על הפעולות והאמוציות שלהם. כאשר התנהגות כזאת הופכת לשגרה יומיומית, סיבה אפשרית אחת עשויה להיות ADHD - הפרכת קשב וריכוז.

תזכרו שהרגלי שינה, הם חלק ממכלול, הם חלק בלתי נפרד משגרת יומם של הילדים שלכם. ברגע שאנו מתייחסים לזה כמעטפת אחת. אנו יודעים ולומדים לטפל בזה בצורה נכונה.

אובדן של אדם אהוב ומוכר או של חיית מחמד, הוא תמיד דבר כואב ולא משנה מה הגיל שלכם. לילדים קטנים אשר טרם גיבשו את האישיות וכלים להתמודד, אובדן יכול להפוך לטראומה שתשנה את מסלול חייו. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לילד להתמודד עם אובדן?

אילו אנשים אנו רוצים להיות והחשוב אולי מכל, מה מכל זה נעביר הלאה לילדנו, האם את מה שקיבלנו או בעצם את ההפוך לגמרי?האם אנו אוהבים את האדם שאנחנו?

אתמול נשברתי ובכיתי. "אני אמא מחורבנת! למה עשיתי כל הילדים האלה ?! אני לא טובה בזה! ". הרבה פעמים אני מרגישה כך. אני מרגישה שההורות לא בשבילי. כל כך הרבה אחריות, בעוד שאני אדם ילדותי כל כך. כל כך מעט חופש וזמן לעצמי. אני צריכה להשקיע זמן ומאמץ על דברים שלא ממש בא לי לעשות, בזמן שאין לי זמן לעשות את הדברים שאני כן רוצה (כמו לשבת בשקט בשירותים ...). זה מתיש.

משפטים כאלו תופסים את תשומת הלב שלנו ומפעילים אותנו באופן מידי. לא משנה במה אנו עסוקים - נעזוב הכל ונתפנה לדבר עם הילד על תחושת הקיפוח שהוא מתאר.

הנה התחילה לה שנת הלימודים, והורים רבים מתלוננים שהם צריכים לנדנד לילדים שלהם לעשות את שיעורי הבית שלהם .להזכיר להם בלי סוף ,ולפעמים אפילו לשחד אותם או לאיים בעונש כדי שיעשו זאת. הם מתלוננים על כמה זה מתיש ואני אומרת - אין לכם את מי להאשים חוץ מאת עצמכם.