עוד כותרות מובילות

נושאים מעניינים

ניצחון האופטימיות והתמימות – הבחירה לעולם בידנו!

משפטים כאלו תופסים את תשומת הלב שלנו ומפעילים אותנו באופן מידי. לא משנה במה אנו עסוקים - נעזוב הכל ונתפנה לדבר עם הילד על תחושת הקיפוח שהוא מתאר.

תוכן עניינים

יש לשקול עזרה מקצועית כאשר חלה ירידה בתפקוד ניכרת הכוללת עיסוק במחשבות בלתי פוסקות בנפטר, תחושות אשמה, תחושת סבל, הסתגרות חברתית או שינוי ניכר בהתנהגות עד התנהגות מסוכנת.

מאת: דלית מור (גילוי נאות. המאמר נכתב לפני שנתיים וחצי. היום רואיקי בן 6)

זה התחיל היום בבוקר כאשר רואיקי בני בן ה- 3.5 לפתע, וללא כל הכנה מראש, הזכיר בעצמו את בית הילדים בפעם הראשונה.

אמא הוא אמר  לי: את יודעת בבית הילדים יש תינוקים (כדבריו) והם משחקים במשחקים. אמא אני רוצה לחזור להיות תינוק הוא אמר לי וחיוך היה על פניו. אמא, את בחרת אותי מבין כל הילדים הוא שאל ואני עניתי שהתאהבתי בו מהרגע הראשון שראיתי אותו כי הוא היה הילד הכי מקסים, הכי מהמם והכי מדהים בעולם ושהוא המתנה הכי טובה שקיבלתי בחיים. ועכשיו באה השאלה האם לא כל אמא חושבת שהילד שלה מהמם מקסים והכי מדהים בעולם????? ויותר מכך, האם לא כל בן אנוש השומע מילים שכאלו ירגיש שהוא הכי מהמם, מקסים ומדהים בעולם????

בתום השיחה המשכנו את שגרת יומנו תוך כדי הבנה, שלי כמובן, שהיום הוא יום שבו אני צריכה להפעיל את כל החיישנים שלי ולספק לו במידה ויצטרך, הבנה, החלה, ואמפתיות לכל דרך שבה הוא יבחר להגיב לאור שיחתנו הבלתי צפויה.

כשנפרדנו בגן אמרתי לו שלא יפחד ולא ידאג כי אני אחזור ואקח אותו ושאני אוהבת אותו הכי בעולם,  נפרדנו בחיבוק ונשיקה.

ילדים מאומצים העתידים להפוך למבוגרים מאומצים

החוויה החיובית שעברנו רואיקי ואני העלתה בי מחשבות רבות הנוגעות לחלק מהסוגיות החשובות והמהותיות ביותר בחייו של אדם שמן הסתם הופכות להיות משמעותיות יותר ככול שמדובר בחייהם  של ילדים מאומצים העתידים להפוך למבוגרים מאומצים.

אם הייתי יכולה לתאר את הסצנה לפני שקרתה בוודאי הייתי מנחשת שיהיה בה משהו עצוב משהוא לא נינוח אך למרבית הפלא זה לא קרה. להזכירכם מדובר בילד בן 3.5 שפשוט מתאר מצב, מתאר את המציאות כפי שהיא בצורה תמימה, פשוטה כמשמעה  וללא כל פרשנות.

הכל מתחיל ונגמר בראיית עולם שמנחילים לנו כבר מהיותנו ילדים קטנים שאנחנו צריכים להיות נורמאליים, להיות כמו כולם, ואם יש בנו ייחוד אז משהו לא תקין אצלנו ולכן, סביר להניח, שילדים מאומצים הגדלים לתוך עולם זה מרגישים רע עם עצמם.

תראו ילדים מאומצים קטנים הם מאושרים לא אכפת להם שהם מאומצים הם לא רואים בזה בעיה כי הם חיים בעולם שאין בו את "הסרטים" של המבוגרים…… הם מרגישים מיוחדים, אהובים על ידי הוריהם המאמצים ומקבלים את המצב כמו שהוא.

ככל שהם גדלים ונחשפים לעולם המבוגרים אז מתחיל לעלות ולצוף השוני, ההרגשה של החריגות, חוסר הערכה עצמית, תהייה לגבי המהות שלהם כבני אדם, תחושת הנטישה העזה על ידי ההורה שכביכול נטש אותם ועוד.

לכן השלבים המוקדמים בהם הילד מאמין לנו, שואב את האמת מאיתנו הם קריטיים להמשך. בשלב זה אנו צריכים להטמיע בילדים שלנו שבכל אדם יש ייחוד וגם מיוחד הוא שווה, ראוי ומדהים כשלעצמו. מתנה מאלוהים……….

ככל שאנו נפתחים אל נושא "הייחודיות" עולה ביתר שאת נושא "הצרכים המיוחדים" "כביכול" של ילדים מאומצים.  אנו מרבים לעשות שימוש במושג "צרכים מיוחדים" כשאנו מדברים על נושא האימוץ, אך התחושה שעולה בי אינה נוחה, אני מרגישה שזו טרמינולוגיה מקבעת, טרמינולוגיה שמגדירה מראש ומחריגה ילד בגלל נסיבות חייו.

לילדים מאומצים יש "צרכים מיוחדים" כמו לכל אחד אחר. הרי אנחנו כולנו מיוחדים, אין אדם דומה לרעהו. בהתאם לנסיבות החיים מתפתחים להם הצרכים המיוחדים של כל אחד ואחד מאיתנו.

אני מבקשת להבהיר בנקודה זו שאין אני אומרת שלא צריך ללמוד את נושא האימוץ ואת ההשלכות שיש לאימוץ על מצבו הנפשי והקוגניטיבי של הילד אך זה צריך לבוא ממקום שבו ההורה היה תוקף כל סוגיה משמעותית אחרת שהייתה עולה וצפה במהלך חייו של ילדו.

לדעתי אסור לנו לבדל את הילד המאומץ מכל ילד אחר נהפוך הוא! ככול שנמצא דרך להפוך את הייחודיות למשהו נורמטיבי אנו נעזור לילדנו להתמודד עם העובדה שהוא שונה במובן מסוים מילדים אחרים. ככל שנדע להכניס את השוני לקטגוריה כללית של שונות, כלומר השוני קיים באופן טבעי בכל אחד מאיתנו, ילדנו יחוש כחלק מהכלל ולא כחריג, אחת התחושות הקשות שקימות בקרבם של מאומצים.

על ציר הזמן, ובכדי לנטרל את חוסר הנוחות של  הייחודיות והפיכתה לחלק אינטגראלי ממי שאתה, מובאות כאן מס תובנות שאליהן הגעתי שלדעתי עשויות לסייע במהלך החיים:

  1. עלינו להסביר לילדנו, לאורך כל הדרך, כי הוא נורמאלי לחלוטין ורק נסיבות חייו שונות, מה שבעצם מבדיל אותו מאדם אחר.
  2. לתת לילד תחושה של נינוחות עם הייחוד עם זה שהוא שונה. להסביר שכל אחד מאיתנו הוא ייחודי ושייחודיות היא דבר חיובי. ברגע שאתה מרגיש נוח עם הייחודיות שלך היא בעצם נעלמת ואתה מפסיק לראות אותה או לתת לה מקום מהותי בחייך.
  3. הבנה שהחיים, הטומנים בחובם חוויות קשות , אינם רק מנת חלקם של ילדים מאומצים. הרי דברים רעים קורים לאנשים טובים כל הזמן ולאף אחד אין שליטה על כך. בחיים אנו נתקלים בחוויות לא פחות קשות כמו למשל, אישה או גבר שלעולם לא יוכלו להביא ילדים לעולם, כמו חוויה של הורים שכולים או ילדים שכולים, כמו חולה החולה במחלה חשוכת מרפא כמו אדם שאיבד את מאור עיניו, או את יכולתו לשמוע או את יכולתו להתנועע או לזכור……… רבות החוויות המטלטלות בחיי אדם וביניהם גם האימוץ.  אך עלינו, כהורים מאמצים וכילדים מאומצים, לזכור ולעולם לא לשכוח כי חווית האימוץ הינה חוויה חיובית, נעלה, חוויה מצילת חיים, חוויה המשנה גורלות.
  4. אף אחד לא בוחר למי להיוולד ומי יהיו הוריו כך גם ילדים מאומצים. ילדים אינם בוחרים למי להיוולד וזה המשותף לכל הילדים באשר הם, גם הילדים "הביולוגים" לכאורה וגם הילדים המאומצים.
  5. המושג ילדים ביולוגיים לעומת ילדים מאומצים למעשה אינו קיים. אין דבר כזה ילדים לא ביולוגיים, הרי כולנו ילדים ביולוגיים שנולדו מאיחודם של ביצית וזרע. (בזמן שעלתה בי מחשבה זו, חשתי בנפשי את ההקלה שהיה יכול לחוש ילד מאומץ שדברים אלו היו נאמרים בפניו, ……."הי רגע גם אני כמו כל הילדים…….")
  6. עלינו כהורים לתת לילדים שלנו כלים להרגיש בנוח עם עצמם עם כל מה שהם מרגישים וחווים בכל שלב ושלב בחייהם וללא קשר לאימוץ. הרי פסיכולוגיים, פסיכולוגיים  התפתחותיים, קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק ועוד לא נוצרו בשביל ילדים מאומצים הם נוצרו בשביל כל אחד ואחד מאיתנו.
  7. עלינו להשכיל ולהבין שככל שנהיה רגישים יותר לצורכיהם של ילדנו, ככל שנבין את נפשם נוכל לסייע להם בעתיד להתמודד עם כל דבר שיקרה להם בחיים, וגם עם היותם ילדים מאומצים. זאת הזכות הגדולה ביותר שנפלה בחיקנו.
  8. מתן תשובה לשאלת הנטישה. למה אמא לא רצתה אותי. לדעתי התשובה טמונה בשאלה. היום שאני אמא לילד מאומץ אני מאמינה באמונה שלמה שאין אמא שלא רוצה את ילדה, אני מאמינה שיש אמא שנסיבות החיים הביאו אותה לוותר על ילדה מה שברוב המקרים הינו המוצא הטוב ביותר עבור הילד המאומץ.

לסיכום:

הבחירה במה להאמין, הבחירה להחליט לבחור בחיים של שפע ושגשוג, למרות הנסיבות, הבחירה בלתת לעולם לאהוב אותנו גם לא בדרך שגרתית היא בידנו, אסור לתת מקום למחשבה שמישהו לא רצה אותנו, נכון שמישהו וויתר אך מישהו אחר רצה אותנו והכי הכי בעולם.!!!!

מישהו חכם פעם אמר: אלוהים תן לי את האומץ לשנות את מה שאפשר לשנות, את הכוח לקבל את מה שאי אפשר לשנות ואת החוכמה להבדיל בין השניים.

היום שלנו נגמר בכך שהחזקתי את רואיקי שלי על הידיים כפי שהוא אוהב, שרנו יחדיו נומי נומי והילד נרדם.

ומחר יפציע יום חדש………

ילדים מאומצים

אם אהבתם, אתם מוזמנים לעקוב אחריי בעמוד הפייסבוק שלי.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך​

הורים לילדים עם נכות

הורים לילדים עם נכות

אחד הגורמים החשובים בסביבתו של ילד בעל נכות הם הוריו. התמודדות ההורים לילד הסובל מנכות היא התמודדות מורכבת מעבר למה שדורשת הורות "רגילה" שגם היא דבר לא פשוט. מורכבות המתמקדת בילד עצמו, בקשר בין ההורים, באחים ואיך הילד מתקבל במשפחתו ובסביבתו.

שקרים אצל ילדים

שקרים אצל ילדים

התמודדות עם אמירת אמת לא נעימה, הינה היכולת של ילדינו לומר באומץ את אשר קרה ולהתמודד עם תחושת אכזבה מעצמו ומצד הוריו/החברה. וכן, להתמודד עם תוצאות מעשיו.

הייטקיסטית

אמא הייטקיסטית מספרת

חשוב שנבקש את עזרתם בעניין. חשוב שנקשיב לרעיונות של כולם. כדאי לשתף אותם באיך הרגשנו אנחנו באירוע. ובעיקר להשקיע בעידוד. משפטים כמו: "אני רואה שיש כאן צוות שמוכן להתאמץ אחד עבור השני" יכולים להיות התחלה נהדרת.