חשוב לציין, אינני מדברת על מקרים שילדים ממציאים כחלק מסיפור דימיוני. כמו כן, ילדים עד גיל שש, לעתים משקרים כחלק מהתפתחות קוגניטיבית בריאה
במהלך מפגש עם הורים, הם סיפרו שילדם מרבה לשקר.
שאלתי אותם, "מדוע לדעתם הוא בוחר לשקר?"
האם ענתה, ״אני באמת לא יודעת, אני אף פעם לא משקרת, זה לא מהבית״.
שאלתי, "במצבים שלא נעימים לך, את מוצאת את עצמך לוקחת אחריות, מסבירה או מתנצלת?"
ענתה במהירות, "ברור!" התשובה היתה כמובן מהירה וללא מחשבה, או אולי נאמרה מתוך קושי בהתמודדות עם השאלה.
שאלתי: "כיצד אתם מגיבים כשהוא משקר לכם?
״אנחנו כועסים עליו כמובן…אבל הוא כל הזמן משקר, אני כבר לא יודעת מה לעשות…״
זה באמת מאוד לא נעים, אפילו מבהיל במקצת כאשר ילדנו משקר לנו, הנטייה הטבעית היא לכעוס.
אבל בואו ננסה להבין מדוע בחר באמירת השקר וניכנס לרגע לעולמו הפנימי מתוך נקודת הנחה שילדנו לא מעוניין במתכוון להטעות אותנו, להרגיז או לשקר ככה סתם….
נקודת ההנחה השניה תהיה שהוא שיקר כי יש לו סיבה שעלינו לגלות אותה בכדי לעזור לו.
ההתמודדות עם אמירת אמת לא נעימה, הינה היכולת של ילדינו לומר באומץ את אשר קרה לו ולהתמודד עם תחושת אכזבה מעצמו ומצד הוריו/החברה וכן, להתמודד עם תוצאות מעשיו.
התנהגות זו הינה יכולת הנלמדת לאורך השנים ואנחנו ההורים האחראים ללמדו הליך חינוכי זה.
חשוב לציין, אינני מדברת על מקרים שילדים ממציאים סיפורים דימיוניים.
כמו כן, ילדים עד גיל שש, לעיתים משקרים כחלק מהתפתחות קוגניטיבית בריאה.
לעיתים, גם אנחנו מתנהגים באופן דומה (משקרים), במחשבה שנצליח ״להתחמק מאמירת אמת״ ושילדינו לא ישימו לב.
לעיתים אנחנו מחפים על ילדינו ומשקרים עבורם כאשר עשו מעשה לא הולם.
הילדים שלנו חכמים ורואים הכל, מתבוננים בנו ולמדים מהתכנים שאנחנו מספקים להם.
וחשוב לזכור, שגם אנחנו משקרים לפעמים, משבחים על לבוש, על ארוחה נפלאה, תספורת חדשה וכדומה ואח"כ הילד שומע אותנו אומרים את ההפך על אותו אדם. במצב כזה חשוב להסביר לו את סיבת השקר- בכדי לא להעליב, בכדי לתת הרגשה טובה, להיות מנומסים או לומר שפישלנו, גם לנו זה קורה.
בהתמודדות עם שקרים אצל ילדים, ההורים צריכים לברר ולענות על מספר שאלות:
1.האם גם אנחנו משקרים לילדינו או עבורם- מחפים עליהם ובנוכחותם? הילד לומד דרך מילוט שגויה ואי קבלת אחריות.
2. מדוע הילד חושב שהוא ואנחנו לא נצליח להתמודד עם האמת הלא נעימה ו/או עם אכזבה מהתנהגותו? וכיצד אנחנו מתמודדים עם אכזבה בכלל.
3. מדוע הילד חושב שאנחנו לא נבין ונכיר בצורך שעמד מאחורי אותה התנהגות אסורה?
4. האם הענקנו תשומת לב רבה מידי כאשר שיקר? תשומת לב זו מעודדת שקרים נוספים.
5. האם הגבנו קשה מידיי כאשר סיפר את האמת הלא נעימה? תגובה קשה תעורר אצל הילד פחד מאמירת אמת.
6. האם הגבנו באופן המאפשר שיח ללמידה מהמקרה? האם בררנו מה סיבת השקר ולמדנו מכך על הקושי/סקרנות עימו מתמודד הילד וטיפלנו בקושי או שהתמקדנו רק בשקר.
7. האם תייגנו את הילד כילד המשקר ובכך הענקנו לילד תחושה של אי אמון מראש, כתוצאה מכך, התנהגות זו התגברה.
8. האם אנחנו מוכיחים את הילד על המעשה ומשתמשים בביטויים כגון: למה עשית? אתה עשית? כאשר התשובה ידועה מראש וגוררת אחריה שקר של הילד. הילד אומר את מה שההורים רוצים לשמוע.
9. האם אנחנו הורים סובלנים ומכירים בשונות של הילד שלנו? לעיתים הילד משקר כי מתבייש במה שעשה ובמי שהוא.
10. האם בבית שלנו מחזקים על אמירת אמת, על קבלת אחריות ועל עמידה במצבים מתסכלים?
11. האם בבית שלנו מעודדים על אמירת הדברים בצורה מדוייקת ומחזקים על כך.
12. האם בבית שלנו מעודדים ומעריכים הדרגתיות, השתדלות ושיפור יחסי? במצבים כאלה הסכויים שהילד יבחר בשקר יפחת.
הורים יקרים, במידה וילדכם אמר דבר שקר בנוכחותכם ובחברת אנשים נוספים, אנא מכם, אל תוכיחו אותו ברבים, אל תעשו פרצוף כתוצאה ממבוכה שלכם. שוחחו איתו ביחידות ובררו מדוע בחר באותה הסיטואציה לומר אמירה שאינה נכונה.
אם אהבתם, אתם מוזמנים לעקוב אחריי בעמוד הפייסבוק שלי.
תמי הימן אזולאי – מנתחת התנהגות (ABA) ויועצת משפחתית
יחסי הורים ילדים הפרעת קשב וריכוז, התלכלכות וחרדת אסלה
מרפאת ילדים, אזורי חן תל אביב 0524574445
