ראשית, העובדה שאני מרגישה רע – היא כבר סימן טוב. זה אומר שאכפת לי.
שנית, אני בטוחה שכל אמא, אפילו המושלמת ביותר, מרגישה אשמה על דברים שהיא עשתה לא נכון. כי כולם עושים משהו לא בסדר בשלב מסוים. כולם עושים טעויות. אין דבר כזה הורה מושלם. אני, בטח ובטח, לא מושלמת. אבל זה רק בגלל שאני אנושית. אז אני מנסה לזכור זאת.
שלישית, אני מנסה לזכור את הדברים הטובים שאני עושה נכון. לדוגמה, אני מאוד סבלנית עם הילדים שלי. אני כמעט אף פעם לא מאבדת עשתונות, וכמעט אף פעם לא מרימה את הקול. למעשה, אני משתמשת בשיטות של משמעת חיוביות, וזה פשוט קסם שהופך את הילדים שלך ממושמעים בלי לצעוק ובלי להעניש.
אני נותנת לילדים שלי הרבה אהבה בצורת חיבוקים ונשיקות רבות, והרעפת מילים אוהבות מידי יום. הנקתי כל אחד מהילדים שלי במשך יותר משנה. אני מבשלת אוכל ביתי. כשהם היו תינוקות נמנעתי ככל האפשר מקניית צנצנות מזון מוכן לתינוקות, והייתי מכינה להם מחיות ביתיות בריאות וטעימות. אני מלמדת את ילדי באמצעות דוגמה אישית להיות אנשים חיוביים, אופטימיים, אדיבים. ויש עוד הרבה דברים נפלאים שאני עושה בשביל הילדים שלי. חשוב להזכיר לעצמי גם את הדברים האלה.
ארבע, אני תמיד שואפת ומנסה להשתפר. אם אני עושה טעויות, אני לומדת מהן ונמנעת מלעשות אותן שוב. אם יש איזה דפוס התנהגות שלי שאני לא אוהבת, אני מנסה לשנות אותו. אז, למשל, אחרי שנכשלתי בהתמדה לשחק עם הילדים שלי כל יום במשך חצי שעה, אני מנסה למצוא דרכים שיעזרו לי להפוך את זה להרגל בשגרת היומיום. היום, דרך אגב, התחלתי שוב את 30 הדקות של משחק עם תשומת לב ממוקדת.
חמש, (סעיף קצת מתוחכם) – אני לא שופטת אחרים. הדבר עם חשיבה שיפוטית היא, שהיא חלה על כולם. אם אתה שופט אחרים, אתה שופט גם את עצמך. כאשר אתה מאשים אחרים, אתה מאשים גם את עצמך. אם אתה קשה עם אחרים, אתה גם קשה עם עצמך. אבל כאשר אתה מראה הבנה, הכלה וחמלה כלפי אחרים, אתה גם יותר מכיל, מבין וסלחני כלפי עצמך. אז העסקה היא שאני לא שופטת אחרים, וכשאני עושה טעות אני גם סולחת לעצמי בקלות. אני לומדת ממנה ומשתדלת לעשות טוב יותר בפעם הבאה, אבל אני לא מלקה את עצמי על הטעות שעשיתי.
אז מה הפואנטה במאמר זה?
אין פואנטה. רק רציתי לחלוק איתכם מניסיוני כאם, ואולי לעזור לאמהות אחרות להרגיש פחות “מחורבנות”. אם הצלחתי לעשות זאת, אני מאושרת.
כתיבת תגובה