איך ילדים מגיבים להליך גירושים?
שלבי ההתמודדות עם גירושים שונים אצל כל ילד אבל – בגדול הם דומים לאלו של אבל. זה מתחיל בהכחשה: "אבא ממילא גר קרוב. זה לא שלא נראה אותו יותר". אחר כך עובר להאשמות: "הם מתגרשים בגללי, זה בגללי", המתאימה לתפיסה הנרקיסיסטית של ילדים, החושבים שכל מה שמתרחש בעולם קשור אליהם.
לזה מצטרף כעס וזעם שיוצאים על ההורה שנשאר בבית (בדרך כלל האם). ואחרי כל אלו יבוא הייאוש, הבא לידי ביטוי בקשיים רגשיים, התנהגותיים וחברתיים. מתי שהוא תגיע איזושהי קבלה של המציאות. בהמשך החיים, בכל אירוע חשוב או בתקופות קשות – זה יעלה שוב, אבל ממקום משלים, מעובד יותר. ראוי להדגיש כי השלבים הללו תלויים בגיל הילד ובאישיותו.
איך אנחנו יכולים להפוך את ההליך לקל יותר?
המשימה המרכזית של הורים גרושים היא להישאר המבוגרים האחראיים, גם כשהקושי מאוד גדול. עם כל הכעס, אל תכניסו את הילדים למשוואה הזאת. שמרו עליהם. הימנעו מלעשות בהם שימוש, כמו למשל הוכחת הצד השני. אל תהפכו אותם לכלי נשק בסגנון "לא שילמת מזונות אז לא תראה אותם החודש".
גם אם הצד השני כשל לחלוטין כאישה/בעל עדיין הוא ההורה של הילדים שלכם ותמיד יהיה. הימנעו מלהכפיש אותו באוזניהם, ותרו על העונג הרגעי, על הצורך להאשים ולהיות צודקים. כשאתם נלחמים ביניכם הילדים מרגישים שהם לא יכולים לאהוב באופן פשוט וגלוי את שני ההורים ונכנסים למצוקה אדירה של בלבול, המאלצת אותם לפתח מנגנון של חוסר אמון וזהירות מתמדת.
