י'- יחסי אחים

[vc_row][vc_column][vc_custom_heading source="post_title" font_container="tag:h1|text_align:right" use_theme_fonts="yes" el_class="titelh1"][vc_column_text]יחסי אחים… או במילים אחרות: "אמאאא! תגידי לו!" "די כבר! אני אגיד אותך!" וכאלה…
בתחילת כל סדנה או הדרכה אישית, כשאני בודקת עם ההורים מה ירצו לשפר ולהשיג בתום התהליך, אחת התשובות הנפוצות היא (ואני מנסחת את זה בעדינות כאן…) "לשפר את האווירה בין הילדים". שיסתדרו יפה, שיוותרו, שלא יצעקו אחד על השני, לא יחטפו, לא ימשכו… בקיצור, די כבר עם המריבות האלו!
אבל לפני שדנים במריבות, בואו נסתכל על זה רגע מנקודת מבט רחבה יותר, של "יחסי אחים". כי "יחסים" הם העניין כאן, המריבות הן רק חלק מהם.
ובין אחים, כמה טוב, יש מערכת יחסים מתמשכת, כנראה הכי ארוכה בחיים שלהם.
יחסי האחאות הם מגרש האימונים הטוב ביותר של החיים.

כי יש שם כל מה שיש בחיים: אהבה, וקנאה, ושותפות במשאבים פיזיים (חדר, משחקים, זמן) ובמשאבים רגשיים (בעיקר אנחנו, כמובן), ואילוצים, ושמחה משותפת וגם כעסים, ומלמעלה – הרשויות (שוב אנחנו). אחים מתחילים כל יום ביחד, נפגשים מחדש אחה"צ, מסיימים את היום ביחד, וסדר היום שלהם פעמים רבות תלוי בזה של אחיהם.
ובגלל כל זה, ב"מגרש" הזה ניתנת הזדמנות לכל ילד להתאמן לחיים שבחוץ:
להתנסות בכישורי משא ומתן, לבדוק "מה עובד לי" בדרך להשגת המטרות שלי – לשכנע? לבכות? לקרוא לסמכות? להפעיל כח?
להכיר את היכולות שלי ואת החולשות שלי ומתי להשתמש בכל אחת מהן, לדעת מתי לוותר ומתי להתעקש, ללמוד לריב אבל גם ללמוד להשלים (דוגמא אישית, חברים – אתם יודעים לריב ולהשלים יפה?)

לרצות ולהבין איך לשתף פעולה (חשוב מאוד!)
להפנים שאני לא "לבד בעולם", וגם לא המרכז שלו, ומתוך כך לגדל אמפטיה לאחר, לרצונותיו ולצרכיו, לשכלל כישורים חברתיים… ואני יכולה להמשיך עוד ועוד.
מה שרובנו שוכחים, זה שכל הלמידה הזו היא לא פשוטה, ויש בה עליות ומורדות, יש רגעי כיף ונחת (כמו השתוללות משותפת במיטה של ההורים, או משחק משותף, או שיחה טובה ) ויש רגעי "נפילה" וקושי (שאלו בדיוק ההצקות הקטנות, המריבות הקטנות והגדולות וה"דווקא").
והלמידה הזו, שנעשית מתוך התנסות ותרגול, ושתלך איתם אחר כך לחיים, היא באחריותנו.
כי התפקיד שלנו הוא לבנות את הכללים של מגרש האימונים הזה ("זה בסדר לכעוס, אבל אנחנו לא מרביצים"), להכיר ביכולות של כל אחד מהשחקנים (כן, גם לקטנים יש יכולות…) לדאוג שהמגרש יעבוד עצמאית וברצף (כלומר, לא מיד לרוץ אליהם ולהידחף למריבה, אפשר לתת להם לנסות ולהתגבר עליה), להבין מתי השחקנים זקוקים ל"פסק זמן" אחד מהשני (וזה גם בסדר, לא להתעצבן…), ובעיקר לרפד את המגרש הזה בהרבה הרבה אהבה, כדי שיוכלו להתאמן בו בבטחה שוב ושוב.
כשחושבים על זה ככה, גם המריבות הן רק חלק מהלמידה, נכון?
תזכרו שעם כל המריבות והמלחמות הקטנות שלהם, וכל התמרונים ביניהם ורגשי האשמה שלנו, בסוף – האהבה והאחווה שנוצרות שם על מגרש האימונים, והיכולות שנלמדות שם, הם המתנה הגדולה ביותר שאנחנו נותנים לכל אחד מהילדים שלנו. ושגם אם עכשיו קשה לכם (ולהם) לראות את זה, אחים זו מתנה לחיים.

ועוד דברים י-פים בי' של הורות: יופי (בהורות), "יש", יום-יום, יכולת, ידע, יחד, יוזמה ו…
מה עוד? מוזמנים להוסיף, להביע דעתכם, לשאול שאלות, ולתרום תובנות. מחכה לקרוא![/vc_column_text][vc_row_inner][vc_column_inner el_id="tbnames"][vc_separator color="custom" style="solid" show_icon="yes" accent_color="#f7f7f7"][vc_column_text]רוצים להצטרף אלי לדרך של שיתוף פעולה בין הורים לילדים, סמכות הורית מיטיבה ויחסים טובים?
מוזמנים לעמוד שלי ענת מישורי דרעי – הנחיית הורים , בחרו את הדרך שמתאימה לכם – סדנת הורות קבוצתית, מפגשים אישיים בקליניקה או בסקייפ, וצרו איתי קשר.
ענת מישורי-דרעי – הנחיית הורים, 050-5263693[/vc_column_text][/vc_column_inner][/vc_row_inner][vc_empty_space height="64px"][/vc_column][/vc_row]