תגית: מוות בעריסה

בתור חובבת אמנות אני לוקחת את הבן שלי, שיכונה להלן הגוזל (למרות שהוא כבר בן 10) לכל תערוכה מעניינת שאני יכולה למצוא. טוב – לא לכל, אבל בהחלט לא נרתעת אפילו לנסוע לכל מיני מקומות שונים ומרוחקים (ואני שונאת לנהוג) כדי שאוכל לראות בעצמי ולהראות לו דברים שווים.

חשבתם פעם כמה מעט בחירה יש לילדים? רוב העולם שלהם נקבע “מלמעלה” – כי הרי אנחנו קובעים, ובמקרה הטוב “מעדכנים” אותם – מתי קמים, מה עושים כשקמים, מה לובשים, לאן הולכים בבוקר, לאן הולכים אחרי הצהריים, מתי הולכים להתקלח, מתי הולכים לישון…

במידה ותלמידים מעורבים בתאונה המתרחשת בשטח בית ספר בזמן הלימודים, או לאחר שעות הלימודים הדבר נחשב לתאונת לימודים.

מדובר בגברת קטנה בת שנה ו-10 חודשים שמתחילה לעשות את צעדיה לעבר העולם העצמאי. כבר יודעת טוב מאוד מה היא רוצה ובודקת ומותחת את הגבולות: "אני רוצה", "אני לבד", " זה שלי" ועוד…מוכר לכם?….

חשוב שנבקש את עזרתם בעניין. חשוב שנקשיב לרעיונות של כולם. כדאי לשתף אותם באיך הרגשנו אנחנו באירוע. ובעיקר להשקיע בעידוד. משפטים כמו: "אני רואה שיש כאן צוות שמוכן להתאמץ אחד עבור השני" יכולים להיות התחלה נהדרת.

קודם כל נחשוב (ומי שעוקב אחרי כאן יודע שזה תמיד ה"קודם כל" שלי): מה מטרת העונש? נכון, ללמד. מה ללמד? ללמד מהי ההתנהגות הנכונה, איך כן מתנהגים.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהתינוקת שלי, זו שהפכה אותי לאמא, הגיעה הביתה. הנחתי אותה במיטה, הסתכלתי על בעלי במבט שמח ונרגש, הסתכלתי עליה, ופתאום – בום.